<h1>יראים סימן שפ"ט</h1>
<h2>דף פב:</h2>
לא תזרע כרמך כלאים. כתוב בפ' כי תצא לא תזרע כרמך כלאים כל מקום גידול הענבים נקרא כרם כדכתיב כרם תטע ויין לא תשתה. ויטע כרם וישת מן היין. וכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים. והרבה כיוצא בהם ואינו חייב מדאורייתא הזורע כרם אלא זורע מחמשה מינים או קנבוס ולוף כדאמרינן במנחות פרק שני [ט"ו ב'] מעשה באחד שזרע כרמו של חברו סמדר ומסקינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן פי' שאר זרעים שאינם חיטים ושעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון אבל ה' מינין אסורים מדאורייתא כדתניא בחולין פ' אותו ואת בנו [פ"ב ב'] ובפ' ראשית הגז [קל"ו ב'] ר' יאשיה אומר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והאי חייב דר' יאשיה מדאורייתא היא כדאמרי' בפ' אותו ואת בנו הזורע כלאים [כלאים] לוקה למדנו דאיכא תרי גווני כלאים כר' יאשיה למדנו דר' יאשיה תלתא ומפלת יד בעי ואמרי' בפרק ראשית הגז אמר רנב"י קיימ"ל כר' יאשיה בכלאים וטעמא דדרשינן הכי לא תזרע כרמך כלאים [כרמך וכלאים לבד כרמך לא תזרע חרצן היינו כרמך וכלאים לבד] (ד)היינו חטה ושעורה וטעמא דאמרינן דלא הזהירה תורה אלא על חמשה מינין בלבד וקנבוס ולוף איכא למימר הלכה למשה מסיני ושמעתי דמשתמע לן קרא הכי לא תזרע כרמך כלאים לא תזרע זרעים הדומים לכרמך והיינו ה' מינין וקנבוס ולוף שהפרי בראש השבולת (והענף) [והענב] בראש אשכול. וכי בעי ר' יאשיה ג' מינין לחייב הזורע אבל הכרם והמלאה נאסר בלא זריעת ג' מינין במפולת יד כדתנן [ב"ב ב' א'] מחיצת הכרם שנפרצה קידש וחייב באחריותו ותנן [כלאים פ"ז] המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו קידש ותנן [שם] המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור וראיתי כתוב דכל הני דלא כר' יאשיה ואינו נראה לי דהא לא פליג אלא בחובת הזורע דמדרבנן נשמע לר' יאשיה דכי היכי דמיתסרי אליבא דרבנן אע"ג דלא מחייב זורע כעין מחיצת הכרם שנפרצה מההוא טעמא מיתסרי אליבא דר' יאשיה אע"ג דלא מחייב זורע דאע"ג דתקדש דמפקינן מיניה איסורא כתוב בקרא דמפקינן מיניה חובת הזורע לא אמרינן הא תליא בהא וטעמא כדאמר רבא פ' כל הבשר [חולין קט"ז א'] כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא והוסיף במאתים אין לא הוסיף במאתים לא והכי מסברא ליה לקרא לא תזרע כרמך כלאים לרבנן כדאית להו ולר' יאשיה כדאית ליה פן תקדש המלאה והזרע פן תוקד אש כאשר תמצא באיסור ואפי' לא נזרע באיסור אלא נעשה כלאים מעצמו בזריעה בהשרשה או בתוספת המלאה תוקד אש.
<h2>דף קטו.</h2>
ותולדות כלאי הכרם. בחוצה לארץ כדתנן [שילהי ערלה] הכלאים מדברי סופרים פי' בחוץ לארץ ומוקמינן לה בפ"ק דקדושין [ל"ט א'] בכלאי הכרם אבל כלאי זרעים לא וטעם מפרש התם כלאי הכרם דאסירי בהנאה בארץ גזרו בהו רבנן בחוץ לארץ בעשייתם ובאיסור גידולם כלאי זרעים דבארץ לא מיתסרי (אלא) [אפילו] באכילה כדאמרינן בחולין פ' כל הבשר [קט"ו א'] בחוץ לארץ לא גזרו בהו רבנן שלא לזורעם. ועוד גזרו חכמים על שאר זרעים שאינן מה' מינין ולא קנבוס ולוף כדאמרינן במנחות שאר זרעים דרבנן. ומה שהוצרכנו תוספת מאתים מדאורייתא אבל מדרבנן מתסרי בלא תוספת מאתים כדתנן במס' כלאים [פ"ז מ"ז] הרוח (שצלצלה) [שעילעלה] את הגפנים על גבי התבואה יגדור מיד ואם אירעו אונס מותר וכיון דמישתרי במקום אונס שמעינן דמדרבנן קאמר ובלא תוספת מאתים לכל הפחות.
